זה
קרה באוקטובר 1870. אדולף כרמייה, שר המשפטים הצרפתי, הכריז כי כלל יהודי אלג'יריה
יקבלו מיידית אזרחות צרפתית מלאה, חרף אי רצונם. כרמייה, יהודי משכיל אשר הצליח
להתקדם בצורה מדהימה לצמרת השלטון הצרפתי, הבין כי מעמדם של יהודי אלג'יריה יוטב
דרמטית באם יוכרזו כאזרחי המעצמה הקולוניאלית. 'צו כרמייה' שינה ללא היכר את חיי
היהודים באלג'יריה לאורך השנים, ובא לידי ביטוי גם במדינת ישראל של המאה ה-21.
כחלק
מהכיבושים הקולוניאליים פלשה צרפת לאלג'יריה בשנת 1830. הגעת השליט האירופאי
למדינה המוסלמית טלטלה את כלל האזרחים. מעמדם ההלכתי המסורתי של היהודים כבני
חסות, ד'ימה, תחת שלטון האסלאם התערער לאור הבדלי המעמדות החדשים. עתה נוצר דרג
כובשים מערביים, מהגרים אירופאים שהגיעו לאיזור ולעומתם ילידים מקומיים, מוסלמים,
יהודים ונוצרים. הסדר החברתי החדש אפשר ליהודים להגיע למעמד חברתי ומדיני שלא היה
בר-השגה במצב הקודם.
קשר
מרתק נוצר בין יהודי אלג'יריה ליהודי צרפת. יהודי צרפת במאה ה-19 נחלקו למספר
מעמדות ומגזרים פנימיים, אך ניתן לומר כי רובם אוחדו ביחסם לקרוביהם מאלג'יריה,
אכפתיות ודאגה מחד למול חשש והסתייגות מאידך. האכפתיות והדאגה הקולוניאליים נבעו
מכך שיהודי צרפת ראו ביהודי אלג'יריה אחים חורגים לא מפותחים שיש לתמוך בהם. החשש
וההסתייגות נבעו מההשוואה הבלתי ניתנת להכחשה בין היהודים באשר הם, אשר הטרידה את
הליברלים הצרפתיים המתקדמים שלא רצו שמעמדם יפגע בעיני האליטה הצרפתית הלא-יהודית.
השילוב בין היצרים השונים שנתגלו אצל יהדות צרפת הביא בין היתר להחלטה לקדם ולשפר
את מצבם של יהודי אלג'יריה, הן מבחינה השכלתית והן מבחינה חברתית ותרבותית.
כבר
ב-1865 הציע נפוליאון השלישי לאלג'יראים המעוניינים בכך לקבל אזרחות צרפתית. אזרחי
אלג'יריה, בינהם היהודים, לא ששו לכך, כנראה בגלל החובות והמגבלות הבאות עם
האזרחות, בין היתר גיוס לצבא הצרפתי. יהדות אלג'יריה הייתה טרודה בצרות היום-יום
ובקשר המורכב עם השכנים המוסלמים, ונראה כי רבים מהאזרחים היהודים פחדו או לא
הבינו את גודל המשמעות של האזרחות הצרפתית שבראייה היסטורית תטיב עמם.
לכרמייה
היהודי היו תוכניות וכוונות אחרות. לצד נאומים ופעילות מדינאית ענפה בנושא, כרמייה
פעל בצורה פרקטית בטוחה לשפר את מצב יהודי אלג'יריה. בין היתר הקים כבר בשנת 1840
את ארגון 'כל ישראל חברים' ('אליאנס'), אשר פעל במטרה לחנך, לתרבת ו-'לצרפת' את
האוכלוסייה היהודית ברחבי העולם המוסלמי, בעיקר על ידי הקמת בתי ספר ומוסדות
הוראה. השפעתו של הארגון הייתה מדהימה וחובקת עולם. ערב מלחמת העולם השנייה מנה
הארגון 184 בתי ספר בחמש עשרה ארצות, ובהן כ-43,700 תלמידים יהודים. לאור השליטה
ארוכת השנים באלג'יריה, הייתה השפעתו של הארגון במדינה זו הבולטת ביותר. מעניינת
העובדה כי כרמייה וארגונו אשר השפיעו בצורה מדהימה על העולם היהודי מקבלים מקום מועט
כל כך במערכת החינוך הישראלי במאה ה-21. זה כנראה מחיר היותם לא ציוניים כאשר
המנצחים כותבים את ההיסטוריה.
עשרות
שנים לאחר מכן, בעת מאבקה של אלג'יריה לקבל עצמאות מצרפת במחצית השנייה של שנות
החמישים, היו היהודים עוף מוזר בנוף האלג'יראי. היהודים ניסו שלא להתערב במאבק
והצהירו על כוונותיהם הניטראליות. היותם אזרחים צרפתים הבדילה אותם משכניהם
המוסלמים וקירבה אותם למהגרים הצרפתים. לקראת סוף המלחמה, כאשר נראה היה כי צרפת
עתידה לסגת מצפון אפריקה, יהודים אלג'יראים רבים הבינו כי הם צריכים לחפש עתיד טוב
יותר מחוץ לארצם. כאשר אלג'יריה קיבלה עצמאות בשנת 1962 רובם המוחלט של היהודים
היגרו החוצה למדינה המובטחת. צרפת.
צרפת התייחסה לאזרחיה באלג'יריה בצורה מופתית לאור הצורך להגר מצפון אפריקה.
השלטונות הציעו למשפחות אזרחים שיהגרו לצרפת סלי קליטה גדולים ביותר. הסלים כללו
בניית בתים והעברתם למהגרים, הבטחת מקצוע ושכר זהים לעבודת המהגרים באלג'יריה
ותמיכה משאבית נוספת לאורך זמן. צרפת ראתה ביהודי אלג'יריה אזרחים לכל דבר,
והתייחסה אליהם בהתאם בשעת צרה.
השפעת הקולוניאליזם הצרפתי ובמסגרתו פועלה של תנועת 'כל ישראל חברים' וצו כרמייה הצליחו. כ-85% מיהודי אלג'יריה היגרו לצרפת. זוהי המדינה המוסלמית היחידה שרובה המוחלט של הקהילה היהודית שבה לא הגיע לארץ ישראל. התושבים האלג'יראים שכן החליטו להגר לישראל היו בדרך כלל במצב סוציו-אקונומי נמוך, וברוב המקרים לא היו ילידי אלג'יריה כי אם תושבים שהיגרו למדינה ממדינות סמוכות והיו בעלי קשרי משפחה ליהודים שכבר עלו לישראל.
אדולף כרמייה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה