זה קרה
ביולי 1945. לבקשתו של ראש הסוכנות היהודית דוד בן-גוריון נאספו
בביתו של הנדבן היהודי רודולף סונבורן בעיר ניו-יורק שבארה"ב שבעה עשר יהודים
אמריקאים עשירים. היהודים הללו, אשר לאו דווקא היו מוכרים כתומכים ציוניים, הוזמנו
בצורה אישית וחשאית למפגש הסודי עם המנהיג היהודי הארצישראלי. לימים יגדיר
בן-גוריון את המפגש בביתו של סונבורן כאחד משלושת האירועים החשובים ביותר בחייו,
לצד עלייתו לארץ ישראל והכרזת עצמאות המדינה.
המפגש נקבע
לראשון ביולי בשעה 9:30, כאשר היהודים העשירים נתקבצו למפגש הסודי בדירתו של
סונבורן ברחוב 57 במנהטן ניו-יורק, והם אינם יודעים לפרטי פרטים מה עתיד להתרחש. בנוסף נמצאו
בפגישה הנציגים הישראלים, ראובן שילוח ואליעזר קפלן לצד הנרי מונטור אשר עזר בגיוס
האמריקאים ומאיר וייסגל נציגו של חיים וייצמן. כאשר הגיעו כלל המוזמנים, בן-גוריון
התייצב מול אילי ההון האמריקאים ובמשך שמונה שעות ברציפות תיאר בפניהם את העתיד
הצפוי בארץ ישראל בראייתו וענה על שאלותיהם הרבות. בן-גוריון פירט על ההתקדמות וההתפתחות
היהודית בארץ ואת אופי החיים ביישוב תחת המנדט הבריטי. בשיא דבריו התייחס בן-גוריון לעימות
המתקרב עם המדינות הערביות, כאשר לדבריו תוך זמן לא רב עתידים לעמוד היהודים בארץ
ישראל בשדה הקרב בפני כלל הצבאות הערביים.
בן-גוריון
היה בין הראשונים להבין כי האויב המרכזי של היהודים בשדה הקרב אינו המופתי ואנשיו הפלסטינים
המוסלמים כי אם המדינות הערביות השכנות. למרות מאורעות הדמים לאורך שנות המנדט,
בן-גוריון נשא עיניו לצבאות הסובבים והיה מוטרד מהם הרבה יותר מאשר מהפורעים
המקומיים. בדבריו לעשירים האמריקאים טען בן-גוריון כי הבעיה היהודית בארץ אינה
נובעת מהכמות המועטה של הלוחמים היהודים ביחס לערבים, כי אלו חלוצים וחיילים
מוכשרים וילחמו בעוז. הבעיה אשר חייבת להיפתר בראייתו נבעה מחוסר הנשק. בדבריו ניסה
לשכנע ראש הסוכנות היהודית את האמריקאים העשירים כי אם יהיה מספיק נשק היהודים יצליחו
להגן על עצמם ולנצח במאבק מול הערבים.
בן-גוריון
היה בשיאו בפגישה והיא נחשבה למוצלחת ביותר. לאורך שמונה שעות אף אחד מהמוזמנים לא
עזב, האמריקאים המיליונרים היו נלהבים, שאלו שאלות רבות וצמאו בשקיקה את דבריו. כבר
לאחר הפגישה התייחס לכך בן-גוריון ביומנו וכתב כי: "כל הנאספים הבטיחו ברצון
ובהתלהבות את עזרתם המלאה". הנדבנים האמריקאים הסכימו באותה פגישה לעבוד
יחדיו ולהקים ארגון התנדבות רחב, 'מכון סנובורן', אשר לימים יפעל בכל ארצות הברית
ויעביר מיליוני דולרים ליהודים בארץ ישראל.
אלו לא
היו הכספים היחידים שהגיעו ארצה מאמריקה. ההבדל המשמעותי בין כספי 'מכון סונבורן' לכספים המקובלים
שזרמו בצינורות המוסדות היה אופי השימוש בכסף. הכספים הרגילים לא יכלו לשמש למשימות חשאיות, ואילו במקרה הנוכחי הסודיות
הייתה הכרחית. הכספים שזרמו מארצות הברית לאחר הפגישה הם שהובילו לכך שבשנות
1946-1947 הועברו בחשאי ארצה כאלפיים מכונות תעשייתיות לייצור נשק במשקל של שש
מאות טון. כלל המכונות הוסתרו בארץ עד לתחילת בניית והפעלת התעשייה הצבאית
הישראלית. בשונה מבעבר, הכספים לא נוצלו לצורך העברת נשק לארץ, כי אם אמצעים
לייצור נשק בצורה עצמאית. התהליך המורכב של העברת המכונות הוא סיפור בפני עצמו,
כאשר חיים סלבין ויעקב דורי ניהלו תהליך מורכב אשר כלל פירוק המכונות לרכיביהן
הקטנים, הסתרה, העברה והרכבה מחודשת בארץ. בין פברואר 1946 וינואר 1947 הועברו על ידי
סלבין 950 ארגזים עליהם נרשם 'מכונות חקלאיות' או 'מכונות טקסטיל'.
פרוייקט 'מכון
סנובורן' הוא דוגמא לתרומתם האדירה של יהודי ארצות הברית למדינת ישראל. אין ספק כי
הראשון ליולי 1945 היה יום גורלי לבניינו של היישוב היהודי בארץ ישראל, וניתן
להניח כי ללא התרומה הכספית והאמצעים לייצור הנשק מלחמת העצמאות לאו דווקא הייתה
מסתיימת בניצחון היהודים על מדינות ערב.
רודולף סונבורן ובן-גוריון:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה